איך לטהר מים בטיול: מדריך מקיף למטיילי שטח

כמטיילים שעוזרים לאחרים לצאת אל השטח, אנו נתקלים באופן קבוע בשאלה החשובה ביותר בכל טיול, איפה ואיך ממלאים מים בטיול?

המאמר שלפניכם מתמקד בכמה היבטים חשובים בנושא המים בטיולים:

• מהם הסכנות הכרוכות בשתיית מים ממקורות טבעיים בשטח.
• איך ומתי ניתן לבדוק אם מקור מים מסויים מתאים לשתייה.
• איפה ממלאים מים בשטח.
• כיצד ניתן לסנן מים בצורה יעילה במצבי חירום.
• ובמיוחד, איך מטהרים מים ללא כלים יעודיים.

חשוב להבין, בתכנון מסעות או כאשר אנו נקלעים לתנאי הישרדות אנו סומכים על מקורות מים בשטח. שתייה ממקורות מים מזוהמים ללא טיפול נכון, יכולה לגרום למחלות. דבר נוסף שצריך להפנים, מים צלולים הם לא בהכרח מים ראויים לשתייה. יש מספר סיכונים בשתייה ממקורות מים, הבנת סכנות אלו ודרך הטיפול בהם הם מיומנות חובה אצל כל מטייל וסייר. המאמר מציג שיטות שימושיות למטייל ומתמקד במצבי חירום ותנאים קיצוניים. חשוב לציין שישנם אמצעים וחומרים נוספים לטיהור מים, אך מתוך חשש משימוש לא מיומן והשפעות מסוכנות, השמטנו אותם מהתוכן. בעידן שבו השוק מוצף במוצרים, כלים ומשאבות לטיהור וסינון מים. מטרת המאמר היא להציג טכניקות פשוטות אותן ניתן ליישם במצבי שטח מאתגרים כשאין לנו כלים קונבנציונלים לטיהור מים.

כל המידע במאמר מבוסס על ניסיוננו האישי ואינו מהווה המלצה מקצועית לשימוש.
הקפידו תמיד לבדוק ולוודא את שיטות הפעולה המתאימות לכם לפני היציאה לשטח.

הסכנות שיש במים

שתיית מים מזוהמים מסוכנת ויכולה לגרום למחלות זיהומיות, לרוב במעיים. מחלות אלו מחלישות את הגוף ולעיטים מלוות בשלשולים והקאות. השלשולים וההקאות עלולים לגרום להתייבשות חמורה ובסופה מוות. בשטח ובעיקר במצב בו חייבים לשרוד, חייבים לשמור את כוחותינו, אין זמן להיות חולים. כל מקור מים שאיננו יודעים בוודאות שאין בו זיהום, חשוד כמזוהם. לכן כאשר אנו מגיעים למקור מים כזה נטהר את המים. במקורות מים עומדים, גבים, ביצות סכנת הזיהום גדלה.

דיזנטריה- שם כללי למחלות כגון:

שיגלוזיס: מחלה שנגרמת ע"י זיהום צואתי במים או במזון. בין 10%-15% מהחולים בשיגלוזיס מתים בעקבות המחלה.
אמביאזיס: מחלה הנגרמת ע"י האמבה. אמבות (חִלּוּפִית): החִלּוּפִית היא יצור חד תאי החי בעיקר במים מתוקים אך גם במים מלוחים. החִלּוּפִית נפוצה ברוב חלקי העולם ולרוב אינה מזיקה.

השיגלוזיס והאביאזיס גורמות לשילשול קשה שמלווה בדם, כאבי בטן, כאבים בפי הטבעת, הקאות, וחום גבוהה. בד"כ החולים בדיזנטריה מחלימים מהמחלה בתוך פחות משבוע.

ג'יארדיה לאמבליה:

טפיל שמופרש בצואה ומופץ על-ידי בעלי חיים ולעיטים ע"י אנשים. הגיארדיה לאמבליה גורמת לאובדן תיאבון שלשולים מלווים בגזים, הקאות כאבי בטן וגרפסים מסריחים.

תולעים:

טפילי מעיים לבנים דמויי תולעת. טפילי מעיים אלו גורמים חולשה ומחלות. התולעים בדרך-כלל לא מהווים סכנה . 

זיהום כימי:

זיהום כימי אי אפשר לטהר בשטח, מים החשודים בזיהום כימי אסורים לשתייה. לרוב, זיהומים כימיים קיימים בסמוך למפעלים ובמקומות בהם המים מגיעים (דרך נחלים או חלחול למי התהום) מאזור בו יש מפעלים.

---

בדיקת מקור המים ובחירת מקום המילוי

את הבדיקה הראשונית לאיכות המים ניתן לעשות בעזרת חוש הראייה, הריח והטעם. מדובר בבדיקה בסיסית מאוד, לרוב שימושית באזורים נידחים או במצבי חירום. היא יכולה להיות יעילה אבל אם זאת חשוב לדעת שלא ניתן לזהות את כל הזיהומים שבמים ללא בדיקת מעבדה.

ראייה: מים צלולים הם מים נקיים. עדיין צריך לזכור שמים צלולים/נקיים הם לא בהכרח מים ללא זיהומים.

ריח: מים מים שמדיפים ריחות רעים/ מסריחים הם מים מזוהמים.

טעם: מים חסרי טעם ברוב המקרים יהיו מים נקיים. שטעם של אדמה או טעם של הכלי בו אנו שותים (פלסטיק, מתכת וכו') ישפיע על טעם המים.

---

איפה ואיך למלא מים בשטח

• מקורות מים זורמים עדיפים ברוב הפעמים על מקורות מים עומדים. כאשר מקור המים הוא עומד נעדיף מים מכוסים על פני מים חשופים.
• כאשר מגיעים למקור מים יש לבדוק היטב אם יש בסביבת מקור המים פגרים, צואה ופסולת. חלק מהמחלות שנגרמות על-ידי שתיית מים מקורם בזיהום צואתי.
• כאשר ממלאים מים מגבים נעדיף תמיד גבים שנמצאים בערוצי נחלים לא מטויילים, ורחוקים ככל האפשר מדרך בה הולכים אנשים. מטיילים רבים חוצים גבים עם קרם הגנה, אחרים מתרחצים עם סבון ושמפו ובכך הם פוגעים במרקם האקולוגי של מקור מים. 
• באגמים וברכות נתקרב ככול האפשר לנביעה בהעדר גישה לנביעה נעדיף את השפך.
• בורות מים- אם יש אפשרות נבחר את בורות המים הפעילים (אלו שנמצאים בשימוש תמידי). בבורות אלו יש תחלופה יחסית של המים ולרוב הם טובים יותר.
• מי תהום, בארות ות'מילה- למרות שהאדמה מסננת את המים, גם מי תהום חשודים בזיהום ולכן יש לטהר אותם.
• במים קרים יש פחות זיהומים לכן נעדיף מקורות מים קרים.
• יש להיזהר משתיית מים מוקצפים או עכורים.
• מקור מים בו יש צמחים יפים ורעננים שמעידים על מים מתוקים הוא מקור מים נקי.

חשוב לזכור, המים חיוניים להמשך המסע/ הישרדות. גם אם הגענו למקור מים מזוהם (לא בזיהום כימי!) נמלא את כל כלי המים שלנו. בהעדר מים טובים יותר נטהר את המים המזהמים שבידנו בכדי לשרוד. ניתן להחליף את המים כאשר מגיעים למקור מים טוב יותר.

אם שתינו מים מזוהמים ניקח דגימה ונפנה לבית חולים עם הדגימה כאשר יצאנו מהשטח.

---

איך לסנן מים בשטח

טיהור מים מתחיל בסינון, הסינון נועד כדי להוציא מהמים חלקיקים קטנים, אצות ומיקרואורגניזמים. ניתן לסנן מים עם בד צפוף, תחבושות גזה, צמר גפן, חול, חצץ דק ואדמה בדרכים הבאות.

מסנן בד:

לוקחים יריעת בד צפופה ככל האפשר. מחזיקים את ארבעת הפינות למעלה ושופכים מים דרך הבד.  חשוב לסמן את הצד העליון בו נשארים כל החלקיקים ולהקפיד לסנן באותו צד ע"מ למנוע כניסת חלקיקים מהשימוש הקודם.

פילטר של קפה:

ניתן לקחת כמה יחידות פילטר איכותי של קפה בשקית הקפאה אטומה. זה זול, נוח, קל משקל, נקי ומסנן יחסית טוב.

 מסננן קנה:

לוקחים קנה באורך מטר, את הקנה ממלאים בחול או אדמה. 

מסנן משפך:

משתמשים במשפך או בחצי בקבוק (החלק עם הפקק), קושרים בד צפוף או תחבושת. אפשר להוסיף חול לסינון טוב יותר.

הפרדת משקעים במים ללא סינון:

מכניסים לבקבוק אדמה חרסיתית ביחס של עד 12% מהמים. מנערים היטב ומחכים לשקיעת האדמה. 

בניית מסננת מים מאולתרת:

1.  לוקחים כלי אטום למים, עדיף כלי גבוהה וצר.
2. מנקבים חור בנקודה הנמוכה ביותר בצד הבקבוק.
3. ממלאים את הכלי בחול. אם אין חול אפשר להשתמש באדמה. השימוש באדמה יכול להיות בעייתי עקב ריבוי אחוזי חרסית באדמה, ריבוי חרסית אוטם את האדמה ומונע את מעבר המים דרכה. בערוצי הנחלים ואדמת סחף יש ריכוזים גדולים של חרסית. ניתן לעשות בדיקה פשוטה, כדי לראות אם יש ריכוז חרסית משמעותי. מרטיבים אדמה ומכינים מימנה נקניק ממש כמו עם פלסטלינה, ככול שהנקניק דק יותר כך ריכוז החרסית גדול יותר.

 ניתן גם לסנן ע"י בד מלא חול/ אדמה, שיטה זו לא נוחה ומסורבלת.

---

איך לטהר מים בשטח

לאחר סינון המים צריך לעקר או לחטא אותם. העיקור/חיטוי נועד להרוג חיידקים ומיקרואורגניזמים שחיים במים ויכולים לגרום למחלות. הדרכים העיקריות לעיקור המים הם על-ידי הרתחה, הוספת חומרים חיצוניים, שימוש בפחם ומסננים חדשניים.

אילו האפשרויות הזמינות יותר למטייל והסייר הממוצע.

הרתחה:

הרתחת מים היא הדרך השימושית והזמינה ביותר. בכדי שהרתחה תעקר את המים יש להרתיח אותם למשך כ-5 דקות בחום של 85 מעלות ומעלה. בהרים גבוהים ובמצבים נוספים בהם לא ניתן להשיג טמפרטורה של מעל 70 מעלות, יש צורך בבישול המים מעל חצי שעה.

יש מספר חסרונות בהרתחת מים לצורך עיקור:
א. בכדי לעקר את המים נדרש זמן רב לבישול המים וקירור המים לפני השתייה או הכנסת המים למיכל.
ב. האנרגיה שהרתחת המים דורשת לצורך הרתחה. עצים גז או כל חומר דליק אחר שנדרש להבערת אש לא תמיד נמצאים בהשיג יד. עם זאת כאשר מבשלים או מכינים שתייה חמה שיטה זו חסכונית. חשוב לעקר את המים לפני השימוש במים לבישול ושתיה חמה.
ג. כאשר יש לנו כמות קטנה של מים ואנו באזור צחיח אידוי המים בזמן הבישול, גוזל מים חשובים.
ד. בגובה שמעל 2000 מטר מעל פני הים, המים רותחים בטמפרטורה נמוכה מ100 מעלות סלציוס. ככל שעולים מעלה, טיהור המים הופך למאתגר יותר ממש עד כדי בלתי אפשרי.
חשוב לדעת, ישנם וירוסים עמידים ברתיחה.

טיהור על-ידי הוספת חומרים מחטים:

ניתן לטהר מים ע"י הוספת יוד, כדורי כסף וכלור לאחר הסינון. טיהור מים בדרכים אלו מלווה בטעמי לוואי שניתן לטשטש (יש ערכות טיהור שמגיעות בטעמים או שניתן לצורך טשטוש טעמי הלוואי). טיהור המים בשיטה זו נוח ושימושי למטייל הממוצע. לכל אמצעי טיהור יש יתרונות, חסרונות ודרכי שימוש, לכן חשוב לפעול לפי ההוראות של כל אמצעי טיהור. בכדי שטיהור המים בדרכים אלו יהיה אפקטיבי המים צריכים להיות בטמפרטורת החדר (מעל 22 מעלות).

טיהור ע"י יוד:
החומר היעיל והזול לטיהור מים. ליוד יש טווח טיהור טוב יותר מכלור וכדורי כסף.
הטיהור נוח ופשוט שמים מספר טיפות יוד לפי הריכוז הבא לליטר מחכים שעה ואפשר לשתות.
יוד עם ריכוז iodine 2.5% – 3 טיפות לליטר וחצי.

לפני השימוש ביוד חשוב לדעת:

• ישנם אנשים שרגישים ליוד לכן יש לבדוק זאת מראש.
• לשמירה על יעילות היוד יש לשמור אותו בכלי אטום לאור, חשיפה לאור הורסת את יעילותו של היוד.
• השימוש ביוד לא בריא למשך תקופה ארוכה.

טיהור ע"י כלור:
הכלור נוח לשימוש אך אינו יעיל בהשמדת עמבות. בשימוש עם בכדורי כלור הסטנדרטים שמים טבלייה לליטר וחצי של מים זורמים וצלולים.

טיהור ע"י כדורי כסף:
גם כדורי הכסף נוחים לשימוש אך אינם משמידים את  הגיארדיה לאמבליה . 

טיהור מים ע"י פחם:

החשיבות של שיטה זו נובעת מהאפשרות לבנות את המסנן בקלות ובאמצעים דלים שנמצאים בשטח (כלי ריק, חול, פחם טחון וחצץ). הטיהור הוא טיהור חלקי המים עוברים את הסינון בחצץ והחול, הפחם סופח אליו את החיידקים. מתקן טהור על בסיס פחם יכול לשמש כמטהר בפני עצמו רק כאשר המים מגיעים מנביעה ישירה או מים זורמים וצלולים. ניתן לסנן מים עכורים או מוקצפים דרך בד צפוף, להעביר אותם במתקן הטיהור ולהשלים את הפעולה עם יוד ודומיו. המים שיוצאים ממתקן זה אפורים בשל צבעו השחור של הפחם. כאשר מטהרים מים במערכת זו המים מחלחלים לאיטם דרך כל השכבות. בשונה מטיהור על-ידי הוספת חומרים מחטים שם מחכים שעה ויותר לפעמים, כאן טיהור של מים רבים, יכול לקחת זמן.

בניית מתקן הטיהור- בניית המתקן נעשית באופן הבא.

1. מנקבים חור בנקודה הנמוכה ביותר בצד הבקבוק ומרפדים את התחתית בצמר גפן, גזה או בד דק.
2. ממלאים כשליש מהכלי בחול. אם אין חול אפשר להשתמש באדמה. השימוש באדמה יכול להיות בעייתי עקב ריבוי אחוזי חרסית באדמה, ריבוי חרסית אוטם את האדמה ומונע את מעבר המים דרכה. בערוצי הנחלים ואדמת סחף יש ריכוזים גדולים של חרסית. ניתן לעשות בדיקת חרסית פשוטה, מרטיבים אדמה ומכינים מימנה נקניק, ככול שהנקניק דק יותר כך ריכוז החרסית גדול יותר.
3. לאחר ששליש התחתון של הכלי מלא בחול/ אדמה. טוחנים פחם לאבקה דקה, וממלא את השליש האמצעי של הבקבוק באבקת הפחם. ככל שהאבקה טחונה דק יותר יכולת ספיחת החיידקים תהייה באיכות טובה יותר.
4. את השליש העליון של המתקן ממלאים כמעת עד שפתו בחצץ דק ושטוף.
5. שופכים מים דרך הכלי, והמים שמחלחלים דרך השכבות יוצאים מהחור שבתחתית הבקבוק.  

חשוב לא להשתמש בפחם שעשוי מעצים רעילים דוגמת ברוש והרדוף הנחלים.

אם הגעתם לכאן, אנחנו רוצים להודות לכם על הקריאה! מוזמנים להגיב, לשאול שאלות, להנות מעוד מאמרים ולשתף את המאמר עם אחרים.

תזכרו, מים לשתייה הם תנאי בסיסי להצלחת הטיול. סקרנו כאן את הסכנות העיקריות בשתיית מים בשטח, הדרכים לזיהוי מקורות מים מתאימים לשתייה, ושיטות מילוי, סינון וטיהור מים בשטח. אבל בסוף, הדבר החשוב ביותר זה שתצאו נכון אל השטח. ודאו שיש לכם מספיק מים, תכננו הגעה תכופה למילוי מים, לימדו את מקורות המים בדרך ותבדקו מראש שהם בטוחים לשתייה. גשו לנושא בכובד ראש, טיול מוצלח מתחיל בהחלטות הנכונות כבר לפני היציאה אל השטח.

כל האמור בכתבה זו הנו תיאור נסיונו האישי של הכותב. אין בכך כדי להוות הדרכה או המלצה ליישום שיטות אלו. יישום האמור בכתבה זו הנו על אחריותו האישית של המיישם.